פסק-דין בתיק ת"ק 002342/02

1.     התובע רכש מהנתבעת, שהינה סוכנות נסיעות, כרטיסי טיסה וכן שירותי השכרת רכב ולינה בארה"ב ובקנדה.

התובע שילם לנתבעת סכומים הגבוהים מהסכומים שהיה מגיע לה.

הסך של  2,391.6 ש"ח שנגבה ביתר ביום 2.5.01 הוחזר לתובע  ביום 16.5.01.

כן נגבה ממנו ביתר ביום 2.6.01 סך נוסף של 2,391.6 ש"ח. סכום זה הושב לתובע בחלקו לאחר הגשת התביעה וזאת ביום 4.3.02.

כאמור, הזמין התובע אצל הנתבעת רכב. לטענת התובע הזמין רכב מסוג לומינה, שאמור היה לעמוד לרשותו במיאמי ולהפתעתו הוברר לו כי הועמד לרשותו רכב גרנד M הנמוך בדרגתו מזה של הלומינה. על מנת לקבל רכב מהסוג שהזמין נאלץ התובע לשלם תוספת בסך של 167$.

בנוסף הזמין התובע רכב מסוג מיני ואן, שאמור היה לעמוד לרשותו בטורונטו ולהפתעתו הועמד לרשותו רכב אחר ועל כן נאלץ להוסיף 115$ קנדיים.

עבור לינה במלון באורלנדו שילם התובע סך של 138$, אולם לכשהגיע למלון הוברר לו כי השובר אינו בתוקף ולאחר שהותיר עירבון בידי פקיד הקבלה הותר לו להיכנס למלון. במהלך 4 ימים קיים התובע שיחות טלפוניות עם הנתבעת לבירור התקלה ובסיומן טופל העניין.

כן נטען על ידי התובע כי רמת המלון היתה ירודה ומתחת לכל ביקורת.

התובע תבע החזר סך של 439.29$ ארה"ב (שהינם סך השווה ל-2391.6 ש"ח) וכן סך של 801 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה מיום 2.6.01.

כן תבע התובע החזר התשלומים ששלם עבור שכירת הרכבים, בסך כולל של 1,021 ש"ח, הוצאות טלפון 500 ש"ח, עגמת נפש 7,500 ש"ח, וסך של 1,000 ש"ח בגין הגביה של הסכום האמור שלא כדין ושעקב כך נגרמו לתובע הוצאות רבות.

ביום 29.5.02 הודיע התובע לבית המשפט כי הוא מעמיד את תביעתו על סך של 10,802 ש"ח וזאת לאחר שהנתבעת שלמה לידיו סך של 2,039 ש"ח.

התובע צירף לכתב תביעתו תכתובת ענפה עם הנתבעת, העתקי דואר אלקטרוני ששלח לחברי כנסת וכן מסמכים נוספים לרבות כתבי קבלה עליהם נדרש לחתום, לדרישת הנתבעת, כתנאי להשבת הסך 801 ש"ח.

התובע סירב לחתום על כתב הקבלה כנגד קבלת הסך הנ"ל.

עד כאן טענות התובע בכתב תביעתו.

2.     הנתבעת הציגה בפניי מסמך (נ/1) וכן העתקי הזמנות לרכבים. מהמסמכים עולה כי הרכבים שהוזמנו על ידי התובע ואשר הועמדו על ידי חברת ההשכרה הינם באותה קטגוריה. מן המפורסמות הוא כי חברת השכרה אינה מתחייבת לרכב מסוג מסוים אלא לרכב בקטגוריה מסוימת בלבד. שוכנעתי כי הנתבעת עמדה בהתחייבותה זאת ועל כן אני דוחה את התביעה בפריט זה.

התובע טוען להשבת סך 801 ש"ח וטוען כי סכום זה הינו שווה ערך לריבית שחויב בה על ידי בנק יהב, אצלו נטל הלוואה למימון הטיול.

הנתבעת טענה בפניי כי לא ידעה על ההלוואה והציגה בפניי מסמכים (נ/2, נ/3) מהם עולה לכאורה כי ההלוואה ניטלה כשבועיים ימים לאחר שהתובע ביצע את ההזמנה אצל הנתבעת. יחד עם זאת, הנתבעת בכתב הגנתה ועוד קודם לכן, הביעה את נכונותה להשיב לתובע את הסך הנ"ל. כן היתה נכונה הנתבעת  להוסיף פיצוי נוסף בסך של 61$ לפנים  משורת הדין ולחיסול מלא וסופי של כל טענות התובע המוכחשות. משהתובע סירב לחתום על כתב הקבלה, לא שולם לו סך זה.

לא שוכנעתי כי הנתבעת ידעה על כך בעת ההזמנה, יחד עם זאת, על מנת שלא לקפח את התובע, וזאת לאור נכונות הנתבעת במכתבה מיום 6.8.01, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך הנ"ל, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מ-1.12.02 ועד התשלום המלא בפועל.

באשר למלון, הלכה פסוקה היא כי סוכנות הנסיעות אינה אחראית ל"רמת" המלון, מה גם שהתובע בחר במלון זה, על סמך פרוספקטים ולאחר בחינה ועיון מדוקדקים.

כן הוברר כי העיכוב בכניסתו של התובע למלון לא עלה על שעה ומחצה. התובע הציג בפניי חשבון של בזק בינ"ל בע"מ ולפיו ביום 19.4.01 התקשר 4 פעמים למספר טלפונים בישראל, ובגין כך חויב בסך כולל של 31.64 ש"ח. לצורך העניין אצא מתוך ההנחה כי כל הטלפונים בוצעו על ידי התובע בגין ביטול ההזמנה במלון. בנסיבות אלו אני מחייב את הנתבעת להשיב לתובע את הסך 31.64 ש"ח הנ"ל, כשהוא צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום 1.5.01 ועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייב את הנתבעת להשיב לתובע את הסך 2,391.6 ש"ח כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום 2.6.01 ועד התשלום המלא בפועל, ובקיזוז הסך 2,039 ש"ח ששולם לו על ידה ביום 4.3.02 כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום 4.3.02 ועד תשלום ההפרש בפועל.

בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובע עקב העיכוב בכניסתו למלון, בשעה ומחצה לערך - איני מוצא לנכון לפסוק כל פיצוי, שעה שעניין זה הועלה על ידי התובע לראשונה בכתב תביעתו.